גז"ד למורשעים בפרשת הונאה בתחום מקרקעין בירושלים (פרשת הפטר' היוונית)

ההרשעה

1.        בהכרעת הדין הורשע הנאשם מס' 1 בביצוע העבירות הבאות, והנאשם מס' 2 הורשע בסיוע לו לבצען: זיוף בכוונה לקבל דבר בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 418 סיפא לחוק העונשין, תשל"ז-1977), שימוש במסמכים מזויפים (לפי סעיף 420 לחוק), קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות (לפי סעיף 415 סיפא לחוק) וניסיון לקבל דבר במרמה (לפי סעיפים 25 ו-415 סיפא לחוק). שני הנאשמים הורשעו גם בעבירה של שיבוש מהלכי משפט (לפי סעיף 244 לחוק העונשין) וזוכו מעבירה של הדחה בחקירה.

תמצית הכרעת הדין

2.        מדובר באחת מפרשיות ההונאה הגדולות והמתוחכמות ביותר שהתרחשו אי פעם בתחום עסקאות המקרקעין במדינת ישראל, כאשר הנאשם מס' 1 בסיוע הנאשם מס' 2, שכנע את רשויות המדינה בקיומה של אפשרות לחכור לתקופה נוספת מהפטריארכיה היוונית-אורתודוכסית (להלן: "הפטריארכיה"), מקרקעין המצויים בטבורה של העיר ירושלים ואשר החכירה המקורית לגביהן אמורה להסתיים באמצע מאה זו. לשם כך הקצתה המדינה, באמצעות קק"ל וחברת הימנותא, סכום של 20 מליון דולר שהועבר כביכול לידי הפטריארך, אולם למעשה הגיע לידי הנאשם מס' 1 ואדם נוסף בשם בנו זיסמן, שהיה מעורה בעניינים פנימיים של הפטריארכיה.

           ואכן, מטרת הנאשמים בביצוע העבירות הייתה ליהנות מפירותיהן של שלוש עסקאות למראית עין, שאותן יזם הנאשם מס' 1 ואשר במסגרתן החכירה כביכול הפטריארכיה קרקעות שונות שבבעלותה לתאגיד בשליטת קק"ל. כתוצאה מכך הם הצליחו כאמור להניח את ידיהם שלא כדין על כספי ציבור, אשר הוקצו במיוחד לשם הארכת זכויות חכירה בקרקעות בעלות חשיבות אסטרטגית, בשטח של כ-520 דונם, המצויים באזור שכונות רחביה וטלביה ורשומות בבעלות על שם הפטריארכיה.

           אגב זאת פעלו הנאשמים לביצוע מדומה של שתי עסקאות אישיות נוספות עם הפטריארכיה: האחת, לשינוי תנאי התקשרות בנוגע לקרקעות שליד העיר בית שמש, שלנאשם מס' 1 הוקנו בהן זכויות כבר קודם לכן; השנייה, ייפוי כוח שהקנה לתאגיד הקשור לנאשם מס' 1 זכויות במקרקעין בשטח של חמישה דונמים, במתחם שליד תחנת הרכבת הישנה בירושלים.

3.        בהכרעת הדין נקבע כי הנאשם מס' 1 בסיועו של הנאשם מס' 2 ובשיתוף פעולה עם מר זיסמן, שנמלט לחו"ל, יצרו מצג כאילו הפטריארכיה מעוניינת לבצע את העסקאות וכי יש להם קשרים מספיקים להוציא אפשרות זו מן הכוח אל הפועל. זיסמן היה מקורב אל הפטריארכיה, שעמה כבר בעבר ביצעו הנאשמים עסקאות מקרקעין. בנסיבות אלו השקיעה קק"ל סך של 20 מיליון דולר, אשר אמור היה להשתלם לפטריארך עבור הזכויות בקרקעות טלביה ורחביה.

4.        ביום 14.4.00, יום ו' אחר הצהרים, התקיים כביכול מעמד החתימה על העסקאות. נאשם מס' 1 ניהל את כל התהליך והיה המוציא והמביא באותו אירוע. בסופו של דבר התברר, על פי ממצאי מז"פ, כי חתימות כתב היד וחלק מהחותמות של הפטריארכיה הן מעשי זיוף ופברוק. חתימות ראשי התיבות בכתב יד אינן של הפטריארך, למרות שהן גם לא של הנאשמים, והחותמות על התוספת לעסקת בית שמש הן מעשה של הרכבה צילומית (פוטומונטאז'). מצבור של ראיות נסיבתיות הוביל למסקנה כי הנאשם מס' 1 היה בין אלה שביצעו את העבירות, בסיועו של הנאשם מס' 2.

5.        נאשם מס' 1 תאר בחקירה במשטרה גירסה בדויה כאילו הפטריארך חתם על המסמכים בפניו, בפני הנוטריון (עו"ד פרי) והרופא שהוזמן לבדוק את כשירות הפטריארך לחתום. לבסוף הודו כולם כי הם לא נכחו במעמד חתימה כלשהו בקשר לעסקאות הנטענות, ובכלל. הנאשם מס' 1 הסביר את טעמי גרסתו הכוזבת בטענות ואמתלות שלא היה מקום לקבלן.

           לבד מחוסר אמינותו של הנאשם מס' 1, שלוותה כאמור בגרסאות בדויות לנושאים שבלב המחלוקת והרווח העצום במזומן ומנכסי דלא-ניידי שהוא אמור היה להפיק מהעסקאות הנ"ל, נמנו בהכרעת הדין גורמים אחדים, אשר בין היתר מעידים על מעורבותו הרבה בביצוע העבירות, תוך שהנאשם מס' 2 מסייע בידו. ואכן, נאשם מס' 1 היה פעיל ומעורה היטב בכול האירועים של החתימות כביכול על שלושת העסקאות. הואהיה הדומיננטי ביותר, המוציא והמביא. הוא דרש שהמשא-ומתן יבוצע רק על-ידו או באמצעות נאשם מס' 2, מטעמו. בכך שלל את האפשרות לגלות שלדבר אין כל תכלית עסקית אמיתית. ביום 14.4.00 הוא שלט בסדרי העלייה אל חדרו של הפטריארך והחזיק במסמכים המזויפים אך הסתיר מיתר הנוכחים - לרבות מעו"ד י' ויינרוט שייצג אותם - כי לא הפטריארך היה מי שחתם עליהם. מעסקאות בית שמש והרכבת הוא ונאשם מס' 2 הם הנהנים היחידים, מבלי ששולמה תמורה. לגבי קרקעות הרכבת נעשה באותו יום ייפוי כוח מזויף, מבלי שהייתה עסקה כלשהי. נאשם מס' 1 פעל בשיתוף פעולה הדוק עם מר זיסמן. לבסוף, חלק נכבד מכספי התמורה הגיע לידי שניהם (אף שחלקו אותר ועוכב).

           הנאשם מס' 1 ידע כי הנוטריון פרי לא אימת את החתימות של הפטריארך. אף-על-פי-כן יצר מצג מטעה שלפיו החתימות ואימותן בוצעו כראוי. הודאה מצדו כי למעשה לא אלה היו פני הדברים נשמעה לראשונה רק במסכת פרשת ההגנה. בחקירתו במשטרה הוא לא הסתפק בכזב - שלפיו חתימות הפטריארך בוצעו כביכול בפני הנוטריון - אלא הוסיף נופך פוזיטיבי של עובדות בדויות לתיאור מהלך חתימת הפטריארך, תוך תיאום גרסאות מוקדם עם עו"ד פרי ושיבוש מהלכי חקירה.

           באופן בלתי סביר נקבע מועד החתימה כביכול ליום ו' בשעות אחר-הצהרים, זמן לא רב לפני כניסת השבת, ביום שבו הפטריארך עבר טיפול דיאליזה והיה תשוש לחלוטין. חרף גרסתו של הנאשם מס' 1 נקבע בהכרעת הדין כי דווקא הוא זה שהיה מעוניין לקיים את החתימה בשעות אחר-הצהריים של יום ו'. בכך התאפשר לו לבצע מצג של מעמד חתימה בבית הפטריארך, מבלי שהאחרון יהיה שותף אמיתי לדברים. לפי דרישת הנאשם מס' 1 פוצלו השיקים המיועדים לתמורה לשתי מעטפות, בהתאמה למה שלאחר מכן הועבר אליו ואל זיסמן. לחלפנים הודע מראש - בניגוד לגרסתו במשפט - כי יהיה צורך להעביר חלק מסכומי התמורה לחשבונות בנק בחו"ל, כפי שהיה בפועל. כספים הועברו גם לחשבונות בנק הקשורים אליו. נאשם מס' 1 גם ידע היטב כי האישור של הרופא והאמור בתצהירים אשר הוגשו בהליך האזרחי, אינם משקפים את האמת באשר להליך החתימה. אף-על-פי-כן מילא את פיו מים.

           ואכן, בניגוד לגרסת נאשם מס' 1, לפטריארך לא הועברו שיקים בחדרו. מסלול העברת הכסף לחשבונות בנק בחו"ל של זיסמן ושל נאשם מס' 1 מלמד על מעורבותם העמוקה בפרשה ועל טובות ההנאה שהופקו תוך ניצול מצוקת רשויות המדינה, באשר לצורך לקבל חכירה נוספת על קרקעות רחביה וטלביה.

טענות המאשימה

6.        המאשימה עותרת בטיעוניה לגזור על הנאשמים עונש ברף הגבוה והמחמיר, זאת נוכח התחכום הרב והתעוזה בביצוע העבירות, היקפן הכספי הניכר, העובדה שהנאשמים לא בחלו באפשרות להוליך שולל את רשויות המדינה, תוך שעשו כן בנוגע למקרקעין בעלי רגישות גבוהה והמצויים כאמור באזור בעל חשיבות אסטרטגית בלבה של העיר ירושלים. אגב זאת הם ניצלו את רצונן העז של רשויות המדינה להבטיח את המשך הזכויות במקום. לביצוע המעשים השתמשו הנאשמים בגורמים תמימים שנקלעו לקלחת, וביניהם רופא, פרקליט ידוע ונוטריון, שאמור היה לאמת את החתימות. מעשי הזיוף התייחסו כאמור לשלוש עסקאות שכללו מסמכים רבים, כך שבפועל מדובר על מעל ל-60 חתימות של הפטריארך. בעוד שבנוגע לעסקת ירושלים אפשר להניח, כי אגב מעשיהם לקבלת כספים לא להם ביקשו הנאשמים להשיג בעקיפין תועלת למדינה בקבלת זכויות על המקרקעין, הרי שלגבי שתי העסקאות הנוספות מדובר ברדיפת בצע של ממש, כאשר כל טובת ההנאה אמורה הייתה להיות מנת חלקם.

           על רקע האמור מבקשת המאשימה להטיל על הנאשמים מאסר בפועל ממושך, מאסר על-תנאי, פיצוי לקק"ל וקנס משמעותי או מאסר תמורתו, והכול תוך התחשבות בחלקו היחסי של כל אחד ואחד מן הנאשמים במעשה העבירה, ובשים לב לכך שהנאשם מס' 2 הוא בגדר מסייע בלבד.

טענות ההגנה

7.        ההגנה מדגישה, כי על-פי ממצאי הכרעת הדין לא היה תכנון מוקדם ארוך טווח, אלא סטייה מעסקה כשרה וישרה, כך שהיסוד הנפשי גובש רק זמן קצר לפני ביצוע מעשי העבירה. ההגנה מוסיפה ומדגישה כי בהכרעת הדין לא נקבע שהנאשמים או מי מהם ביצעו בפועל את מעשי הזיוף, אלא אדם אחר עשה זאת. כל אשר נקבע שם הוא כי הלה היה שותף של הנאשם מס' 1. בנסיבות אלו מדובר לגישת ההגנה במעשים המצויים על הרף הנמוך של עבירות המרמה והזיוף, על רקע ידיעה של רשויות המדינה כי יש להיזהר בביצוע עסקאות עם הפטריארכיה נוכח ניסיון העבר. ביתר שאת יש לדידה לנטות אל עבר הצד המקל, נוכח מחדלי החקירה כפי שנקבעו בהכרעת הדין. הסנגורים המלומדים גם עומדים על-כך, שהפעיל העיקרי בביצוע מעשי העבירה - שמעשה הזיוף בפועל מופנה ככל הנראה לעברו - לא הועמד לדין והוא מסתובב חופשי ברומניה, מדינת אזרחותו. על רקע זה, תחושת הצדק נוטה לדידם להקל עם הנאשמים. עוד טוענת ההגנה לחלוף הזמן הרב מעת ביצוע העבירות ועד עתה, כאשר בכל השנים הללו עמד כלפיהם צו עיכוב יציאה מן הארץ. בעיקר אמורים הדברים לגבי הנאשם מס' 1, שעובר לביצוע העבירות היה מרכז חייו בארצות הברית. בשל הגשת כתב האישום והוצאת צו עיכוב יציאה מן הארץ, הוא נאלץ להעתיק את מגוריו למדינת ישראל. מוסיפה ההגנה וטוענת, כי בפועל מדובר בסיפור מעשה אחר. על כן, לפי סעיף 186 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אין להעניש יותר מפעם אחת על אותו מעשה, ולפי סעיף 45(א) לחוק העונשין, יש לקבוע את עונש המאסר על העבירה החמורה ביותר בלבד.